מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' יעקובוב ואח'

פסק דין

1.לפני תביעת בעל רכב ומבטחת הרכב בעבור נזקי רכוש שנגרמו לרכב עקב תאונת דרכים, שארעה ביום 9/2/09 בה התנגשו רכב התובע ורכב הנתבעים שהיה מבוטח אצל הנתבעת 3.

2.רכב התובע הוא מסוג רנו מסחרי (להלן: הרנו), רכב הנתבעים הוא מסוג סובארו פרטי (להלן: הסובארו).

3.התאונה ארעה בדרך חטיבת יפתח בלוד, בשעה 04:00 לערך.

4.שני כלי הרכב נסעו בכיוון זהה. קיימת מחלוקת בין הנהגים באשר לאופן אירוע התאונה.

5.גרסת נהג הרנו היא כי הוא נסע ראשון, הסובארו הגיע בפתאומיות ופגע ברכבו. לטענתו הוא נהג בנתיב הימני, הסובארו נסע בנתיב השמאלי וביקש לפנות ימינה בצומת שהייתה לפני כלי הרכב. הסובארו "חתך" את הרנו התנגש בו. נהג הרנו בלם בכוח, הטה את הרכב ימינה, עלה על המדרכה, התנגש בתמרור שהיה בצומת ובגדר שהייתה על המדרכה. לדבריו, הוא נהג במהירות 60 קמ"ש, מקום בו מותר לנהוג 50 קמ"ש. הסובארו נסעה אחרי הרנו, וניסתה לפנות ימינה, תוך כדי כך פגעה ברנו. נהג הרנו העיד כי היה לו מרחק של 50 מטר לבלום, הוא בלם בחוזקה אך לא הצליח להימנע מלעלות על המדרכה ולפגוע בגדר. לדברי נהג הרנו הוא לא הבחין בסובארו לפני התאונה, היינו בכך שהסובארו עוקפת אותו ומנסה לפנות ימינה. הוא חש בדבר רק כאשר הסובארו פגעה ברנו, אז לחץ בחוזקה על הברקס, סטה ימינה ועלה על המדרכה.

6.גרסת נהג הסובארו הייתה כי נהג במהירות 40-50 קמ"ש. הוא ביקש לעבור מהנתיב השמאלי לימני. לפתע שמע "ברקס", והרנו פגע בסובארו וגרם לה נזק לכל אורך דופן ימין. הרנו סטה והתנגש בגדר. נהג הסובארו העיד כי לא הבחין כלל ברנו. הוא הבחין בו לראשונה כאשר שמע את הבלימה של הרנו. לדבריו, כלל לא הספיק לעבור לנתיב הימני, הוא החל לסטות ימינה, ואז שמע את הבלימה של הרנו. לדברי נהג הסובארו בעת התאונה, היה הרנו מאחוריו.

7.לדברי נהג הרנו, היה עמו נוסע נוסף, שלא הובא למתן עדות. דבר זה פוגע בגרסת נהג הרנו, שכן הייתה עליו חובה לזמן את הנוסע למתן עדות.

8.יחד עם זאת, ראוי לבחון את גרסת שני הנהגים, הן על רקע ההיגיון הטמון בגרסאות אלה, והן על רקע ראיות אובייקטיביות אחרות שהן תמונות הנזק, שנגרם לכלי הרכב.

9.אומר מיד כי גרסת נהג הסובארו נראית חסרת היגיון. אם אכן ניסה לסטות ימינה, לא הייתה סיבה כלשהי לאירוע התאונה. עצם העובדה שלא הבחין ברנו לפני שהחל לסטות ימינה, מלמדת כי לא שם לב לנעשה בכביש, וכנראה כי אכן "חתך" את מסלול נסיעת הרנו, דבר שאילץ את נהג הרנו לבלום בחוזקה, ולסטות ימינה.

10.טענת נהג הסובארו כי הרנו נסע במהירות בנתיב הימני, ובעקבות כך פגע בסובארו, אין לה על מה שתסמוך, שהרי לגרסת נהג הסובארו הוא כלל לא הבחין ברנו בעת שהחל לסטות ימינה.

11.גרסת נהג הרנו מתיישבת עם ההיגיון כי נהג בצד ימין. הסובארו, עקף אותו ו"חתך" ימינה, וכך אירעה התאונה. נהג הרנו גם הוא העיד כי לא הבחין בסובארו לפני הפגיעה, אולם דבר זה אינו פוגע בגרסתו משום שהוא נהג בנתיב הימני, הוא מסתכל קדימה באופן טבעי, אין כל סיבה שיחשוב שרכב אחר יסע במסלול השמאלי וינסה ל"חתוך" את מסלול נסיעתו בצורה מסוכנת, כדי לפנות ימינה בצומת, זאת במקום לבלום, ולפנות ימינה לאחר שהרנו יחלוף בצומת.

12.הצדדים הסכימו כי הנזק שנגרם לסובארו הוא לכל אורך דופן ימין. מתמונות הנזק של הרנו עולה כי הייתה פגיעה בפינה השמאלית הקדמית, צורת הנזק מתיישבת עם דברי הנהג הרנו כי הסובארו "חתך" את מסלו נסיעת הרנו מצד שמאל, תוך שהסובארו סוטה ימינה, דבר שגרם לנזק בפינה השמאלית של הרנו. גם הצבע האדום של הסובארו שנראה על הרנו מלמד כי אכן כלי הרכב השתפשפו האחד בשני, כאשר הרנו בולם וסוטה ימינה. הנזק לכל אורך הדופן הימני של הסובארו מלמד על אופן המגע בין כלי הרכב, היינו כי הסובארו נע והשתפשף על הפינה השמאלית של הרנו. אילו הרנו היה פוגע בסובארו היינו מצפים למכת מעיכה בסובארו ולא לשפשוף אחיד על הדופן הימני של הסובארו לכל אורכו.

13.לאור כל האמור, יש לקבל את גרסת נהג הרנו ולדחות את גרסת נהג הסובארו.

14.באשר לנזקים – התובעים הגישו חוו"ד שמאי רכב עליה לא חלקו הנתבעים. הרכב הוכרז כ"אובדן מוחלט". שרידיו נמכרו ב-3,413 ₪. התובעת 1, היא המבטח שילמה לתובע 2, בעל הרנו סך של 74,133 ₪, וכן שכר השמאי בסך 439 ₪, גרירת הרכב בסך של 1,155 ₪, סך הכל שילמה התובעת סך של 76,227 ₪. סכום זה על הנתבעים להשיב לתובעת 1.

15.התובע 2 הפסיד פרמיה בסך של 1,155 ₪. התובע 2 טוען כי נגרמה לו עגמת נפש, טרדה, בזבוז זמן, הפסד עבודה, הוא העיד כי סכום זה עומד על 2,000 ₪.

בכתב התביעה התבקש סך של 500 ₪ בלבד. לא הובאו ראיות להפסדי הכנסה. על דרך האומדן ראוי לפסוק לתובע 2 סכום של 500 ₪.

16.התובע 2 טוען כי היו ברכב תוספות שונות שלא נכללו בהערכת השמאי באשר לשווי הרכב. התובע 2 טען כי היה ברכב איתורן, זוג חלונות קבועים וספסל מתקפל. לפי חשבונית הרכישה שהציג, עת רכש את הרכב הוא שילם על אלה סך של 13,800 בתוספת מע"מ. על פי אישור השמאי שהוגש, סכום זה לא נכלל בחוות דעתו בנוגע לשווי הרכב.

17.הנתבעים טוענים כי אישור השמאי לא הוגש להם לפני מועד הדיון, ועל כן לא הייתה התייחסות לכך במסגרת ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים. אכן, יש בכך כדי לפגום באפשרות הנתבעים להתגונן כראוי או להביא ראיה נגדית לאישור השמאי.

18.מלבד זאת, הכיסאות והחלונות הנ"ל נרכשו בשנת 2005. התאונה אירעה בשנת 2009, כ-4 שנים לאחר הרכישה. ברור כי יש בלאי לכיסאות ולחלונות. לא הובאה הערכה מקצועית באשר לשווי פריטים אלה נכון ליום התאונה, ועל כן לא ניתן לשום אותם ולקבוע את ערכם ביום התאונה, או אם כלל היה להם ערך נפרד, מהרכב באופן כלשהו.